שעות ביניים

כמה חדות הן שעות הביניים

סוף יום עבודה

תחילתו של אחה"צ אל הגן

הגוף מכווץ. מהספקים. מגעגועים. ממרחק.

ממה שנקטע באמצע.

מהנשימות שלא הסתנכרנו בינינו יחד כל השעות

ועכשיו אני כאן איתכם.

והגוף מיתרגל.

למה שהפסיד בכל השעות שלא היינו יחד.

למה שהשאיר מאחורי דלת המשרד.

קפה חם. שיחה לא קטועה.

רעיון שנחשב במלואו.

לנשום שוב לתוך היחד שאיו לו סוף

לנסות להבין איך זה ייתכן. רגע כ"כ ביחד ורגע כ"כ לא.

גוף אל גוף. נשימה והסנפה.

מחכה כבר לחמש. זאת איננה שעת ביניים.

אז הנשימה כבר מורגלת. מסונכרנת אליכם מחדש.

שוכחת מחיים אחרים.

רק אני ואתם.

בקצב פעימות אחיד.

כמה קשות הם השעות ביניים

לעבור ממצב של אחת למצב של שניים.

לראות שגדלתם בשעות שחלפו בלעדיי

שנגמר לי הזמן בין הידיים.

לא הספקתי להיות הכל. והזמן נעצר.

עד מחר.