נכדות וסבתות וארץ ישראל

עַד הַיּוֹם אֲנִי לֹא בְּטוּחָה בַּת כַּמָּה הָיִיתִי כְּשֶׁהוֹרֵי הִתְגָּרְשׁוּ, כַּנִּרְאֶה זְמַן מָה לִפְנֵי שֶׁהַשָּׂפָה חוֹתֶמֶת זִכְרוֹנוֹת. בְּכָל מִקְרֶה הַסִּפּוּר הוּא לֹא עַל הַהוֹרִים שֶׁלִּי,

הוּא עַל נֶכְדוֹת וְסָבְתוֹת וְעַל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

בְּיָמִים מְפֻלָּגִים, שְׁבוּעַת הַקִּיּוּם מְאַיֶּמֶת לְהִתְנַפֵּץ כְּמוֹ אַדְווֹת שֶׁל גַּלִּים, אֲנִי נִזְכֶּרֶת בְּפִסּוֹת זִכְרוֹנוֹת רְחוֹקוֹת. אוּלַי נִפְרֶדֶת, אוּלַי מְנַסָּה לְהֵאָחֵז. יַלְדָּה שֶׁל מִי אַתְּ.

הַחֲוָיָה שֶׁל אָבְדַן הַבַּיִת, תּוֹדָעָה שֶׁל עַם שָׁלֵם מְהַדְהֶדֶת לְמֶרְחַקִּים. חֶלְקָם אֵינָם שֶׁלִּי, אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁהֵן יְרֻשָּׁה מִדּוֹרוֹת וָתִיקִים. חֶלְקָם אָסַפְתִּי אֲנִי בַּגִּלְגּוּל הַזֶּה וְיֵלְכוּ אִתִּי עַד הַסּוֹף, אבדני בתים ושברים.

חֶלְקָם אוּלַי נְשַׁחְזֵר שׁוּב כִּבְיָמֵינוּ מִקֶּדֶם, חֻרְבַּן בַּיִת שְׁלִישִׁי.

אַחֲרֵי שֶׁהוֹרַי הִתְגָּרְשׁוּ הֵם הִתְחַתְּנוּ מֵחָדָשׁ. צַעַד יָפֶה וּמִתְקַדֵּם לִשְׁנוֹת הַ80.

וַאֲנִי זָכִיתִי בְּאַרְבַּע סָבְתוֹת, מִשָּׁלוֹשׁ יַבָּשׁוֹת שׁוֹנוֹת, מֵאַרְבַּע עֵדוֹת שׁוֹנוֹת, אַרְבָּעָה נִיחוֹחוֹת מִטְבָּח שׁוֹנִים, סִירִים מַהְבִּילִים וּטְעָמִים.

מֵעוֹלָם כְּיַלְדָּה לֹא יָדַעְתִּי שֶׁהֵן מֵאִפּוּשָׁהוּ, הֵן פָּשׁוּט הָיוּ. הַמִּלָּה מוֹצָא, מִגְזָר, אַשְׁכְּנַזִּי אוֹ מִזְרָחִי, לא זְכוּרוֹת לִי. גם לא תוניס, עיראק או פרס.

רַק אֶת פּוֹלִין אִי אֶפְשָׁר לִשְׁכֹּחַ, כִּי אִי אֶפְשָׁר לִשְׁכֹּחַ לָהּ, אַךְ לֹא יָדַעְתִּי דָּבָר לְגַבֶּיהָ. סָבְתָא הָיְתָה פֹּה, וּמָה שֶׁהָיָה אָז הָעֳבַר רַק בִּשְׁתִיקָה. עוֹד חֲלוֹם שֶׁהִתְנַפֵּץ, עוֹד בַּיִת שֶׁהִתְפָּרֵק. הֵבַנְתִּי לֹא לָדַעַת אך לזכור לה לעד.

אַבָּא הִתְחַתֵּן כְּשֶׁהָיִיתִי בַּת חָמֵשׁ. וְהַיַּלְדָּה הַיְּרוּשַׁלְמִית הָיְתָה מְבַלָּה שַׁבָּתוֹת בְּתִלְבֹּשֶׁת חֲדָשָׁה עִם אַבָּא בְּחַיִּים חֲדָשִׁים שֶׁמִּסְתַּיְּמִים וּמַתְחִילִים בְּכָל סוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי.

אֲנִי בְּנַעֲלֵי לַכָּה, גַּרְבִּיּוֹנִים וְסָרָפָן. בַּת חָמֵשׁ, רָצָה בִּרְחוֹבוֹת בְּנֵי בָּרָק בִּימֵי שַׁבָּת חַמִּים שֶׁל קַיִץ.

אֲדָמָה אֲדֻמָּה וְחוֹלִית בָּאֲוִיר הַלַּח.

הַמַּעֲבָר הַחַד בְּצֵאת הַשַּׁבָּת, נְסִיעָה מִקַּו הַחוֹף לָעֲלִיּוֹת שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם, פָּתַחְתִּי אֶת הַחַלּוֹן ברוממות רוחי לִנְשֹׁם אל הלב אֶת הָאֲוִיר הַנָּקִי שֶׁל הָרֵי יְהוּדָה. תֵּכֶף בַּבַּיִת.

 אני בחדרי , הָרוּחַ הַמִּדְבָּרִית שֶׁמְּלַטֶּפֶת אֶת אַבְנֵי הָעִיר הַיְּשָׁנָה,

מוּאַזִּין שֶׁנִּכְנָס אֶל הַחַלּוֹן הַמַּשְׁקִיף אֶל קַו יָם הַמֶּלַח.

הָעִיר שֶׁעָזַבְתִּי בְּלִי לְהַבִּיט לְאָחוֹר.

יַלְדָּה שֶׁל מִי אַתְּ

שֶׁל הָאָרֶץ הַזֹּאת.

זִכְרוֹנוֹת שֶׁאוּלַי כְּדַאי לִכְתֹּב. עַל אַף שֶׁחֶלְקָם לֹא שֶׁלִּי.

שַׁבָּתוֹת בת"א, תּוּנִיס בְּמִילְעָל. אַהֲבָה לִמְדִינָה רְחוֹקָה. מָה יַלְדָּה זוֹכֶרֶת.

רַק אֶת הַטְּעָמִים שֶׁבַּפֶּה. שֶׁל הקוסקוס, וקציצות דגים. וְזוֹכֶרֶת אֶת לִישֹׁן מְחֻבֶּקֶת עִם סָבְתָא. גּוּף אֶל גּוּף, חַם וְאוֹהֵב. סָבְתָא וְנֶכְדָּהּ חֲבוּקוֹת בַּמִּטָּה. אני אתגעגע לחיבוק שלך לעד.

וזוכרת את מַגָּע מְעִילֵי הפַּרְוָה שֶׁהִתְחַבְּאוּ אִתִּי בָּאָרוֹן, וְהִגִּיעוּ עִם סָבְתָא מֵהַפִּירְנֵאִים לִפְנֵי שֶׁהִגִּיעָה אַרְצָה. בת"א כְּבָר אֵין צֹרֶךְ בִּמְעִילֵי פַּרְוָה, הֵם טוֹבִים לְמַחְבּוֹאִים.

וְרֶגַע אַחֵר אֲנִי עִם אִמָּא בַּחַיִּים שֶׁלָּהּ. עוֹלִים בְּמַדְרֵגוֹת הָאֶבֶן. רֵיחַ שֶׁל פְּתִילִיָּה מְבָרֵךְ אֶת בּוֹאֵנוּ. אֹרֶז לָבָן וּשְׁעוּעִית. קְשָׁתוֹת מֵאֶבֶן, אור אַפְלוּלִי וְעוֹטֵף, בַּבַּיִת שֶׁל הַסָּבְתָא שֶׁקִּבְּלָה אוֹתִי.

וְשָׁם אֲנַחְנוּ. הַקְּשָׁתוֹת מַבִּיטוֹת מֵעָלַי בְּתִקְרָהּ, הַצְּפִירָה שֶׁל שַׁבָּת שֶׁנִּכְנֶסֶת. וְהַלֵּב שֶׁלִּי רָגוּעַ.

גֶּשֶׁם, הָאֳרָנִים סְבִיב יְרוּשָׁלַיִם.

עִיר שֶׁחֻבְּרָה לָהּ יַחְדָּיו. אַךְ כָּל כָּךְ מְפָרֶקֶת.

הַסִּפּוּר הוּא עַל סָבְתוֹת. וּנְכָדוֹת. וְעַל הָאָרֶץ הַזֹּאת.

וְעַל כָּל הַבָּתִּים שֶׁנָּשָׂא עֲבוּרְכֶן בְּלִבֵּנוּ. וְעַל הַבַּיִת הַזֶּה כָּאן שֶׁקִּבַּלְנוּ מִכֵּן וְנִשְׁמֹר עָלָיו עַד כַּלּוֹתֵינוּ.