התקפי זעם אצל ילדים - וריקות.

#מאמר ראשון מתוך שניים

קצר ופרקטי. הוא לא ייתן לכם פתרונות אבל הוא ירחיב לכם את התודעה.

---

אז קחו ילד בוכה. אפשר כזה שפגשתם בו אחה"צ בכניסה לגן הילדים. או כזה שבדיוק בדרך לגן. תבדקו שיש לו באמת טנטרום וזה לא סתם בכי שתכף יעבור. תבדקו שהבכי הזה הפעיל אתכם ואם לא תחכו לבכי הבא.

איך תדעו שהבכי מפעיל אתכם?

1. אתם כועסים. עליו. אולי על עצמכם. אולי אפילו על הפרטנר שבכלל לא שם. או על חמותכם. שגם לא שם. 2. למרות שרציתם להיות מלאי סובלנות- אתם לא. אתם הופכים להיות אתם על הצד הגרוע ביותר שלכם. הצד שאפילו חברים והבוס לא זוכים להכיר. ואז 3. האירוע נגמר עם מלא כיווצים בלב. מצפון. כאב קטן כזה. תחושה שמשהו הרגיש לכם לא טוב ואתם לא יודעים מה. וכמובן המרכיב החשוב- אשמה.

אוקיי- אז שלב הבא אחרי שזיהינו שאנחנו מופעלים: מה עושים? לוקחים קצת ריקות ומתרגלים:

נעשה שיחזור לאירוע אז תדמיינו שוב אני הולכת בארבע לפתח הגן שוב אני נתקלת בילד עם בטנטרום. 1. תצפית נקייה: ילד בוכה. יש קול של בכי. לפעמים דמעות ונזלת. ואני - קורה לי משהו. עכשיו - קצת ריקות- בוא נניח לצורך התרגול שבכי הוא בכי. הוא לא טוב ולא רע.

2. חקירה עם עצמי: תתעניינו בעצמכם: *מה הפעיל אותי? הבכי? מה מפעיל אותי בבכי? נגיד שבכי הוא רק בכי. - לא נעים. מה מפעיל בזה? מה זה אומר שאני מופעלת? אני כועסת? אני לחוצה? אני... דואגת ממשהו? ווט דה פאק קורה לי שם?? ילד בוכה. אמא יוצאת מהכלים. איך זה קרה?

*על מה אני כועסת? או ממה אני דואגת? תחפשו את הסיפור שמפעיל אתכם מאחורי זה. את המחשבה / המסקנה שמפעילה אתכם. נגיד -: "הוא תמיד בוכה" -"הוא יהיה בכיין". -"הוא לא אמור לבכות". -"משהו לא בסדר אם הוא בוכה". +לפעמים אנחנו לא שמים לב ואנחנו כבר דואגים מכל אחר הצהריים שצופה לנו כי יש שם מחשבה שאומרת- "או... אם התחלנו ככה את היום זה ימשיך גם אחר כך". וזאת ..מחשבה לא ככ מרימה.

בקיצור- טיפ. תחפשו מתי הבכי החד פעמי הזה שהוא לא טוב ולא רע הופך בראש שלכם למטרד מדאיג ואז לאמא שואגת. ככה תגיעו למחשבה שמפעילה.

2. נמשיך לחקירה שבודקת מה הדבר שאני מתנגדת אליו: מה היה צריך לקרות עכשיו שלא קרה ותסכל אותי? או להפך - עם מה לא הייתי יכולה להיות בבכי שלו- שאני מגיבה בכעס?

3. חקירה של כוחות העל: מה הייתי צריכה עבורי כדי להצליח להישאר שם בלי שזה יפעיל אותי? זאת אומרת- בלי שאני משנה שום דבר בנסיבות- הוא בוכה! אבל אני רוצה להיות נינוחה מול זה. קרובה. סבלנית. לא שאגנית. אז נגיד שלא היינו משנים את הבכי אבל נותנים לכם כל כוח שאתם צריכים כדי להישאר אתם כפי שחשוב לכם. מה אתם צריכים? קפה? להיות סייקיק ולדעת שהוא יצמח בסוף בסדר? שמישהו ילחש לי באוזן שלמרות שהוא בוכה אני אמא טובה? תנסו להיות אתם בעלי כוחות העל. ותלחשו לכם פעם הבאה בדיוק את מה שהיה מרגיע אתכם.

בפוסט הבא - תרגול ריקות למתקדמים והצצה לתודעה. ועד אז שיעורי בית תכינו את עצמכם ותבדקו: מתי אותו בכי לא מפעיל אותי?

כרגיל ניתן לתרגל גם על בני זוג.

נתראה בפוסט הבא.

הילה לב #- קצת פסיכולוגיה# קצת בודהיזם# הרבה הקשבה.