גבר הולך לאיבוד דרך מרפסת

אחת מיני ה*אי* הסכמות שלי ושל ענר בהורות היא לגבי בכי. לגבי הבכי של אוריה, לא של אריאל. אריאל היא בת שנתיים. והיא בת. אבל זכר בן חמש, לגביו אנחנו מתגוששים בויכוחים, ובפילוסופיות. בהתנצחויות ובמחקרים. בתהיות הלוך וחזור. לעיתים ידי על העליונה ולעיתים ראשי כפוף ומתנצל.

********** וכמו שאפשר לנחש, בצד אחד יש קול גברי, שבעד לתחום את הבכי, להקציב אותו, להתנות לו תנאים. ובצד השני יש קול נשי, שרוצה לאפשר את הבכי ללא גבול, עד שיש חשש אמיתי להישטף בזרמים המלוחים.

*******

לפני טענותיי ל'קול הגברי', אני אהיה פיירית ואשמיץ גם את 'הקול הנשי', שלא רק שאינו חף מפשע, כשהוא נוכח אז העלילה מסתבכת. לעתים לא ברור האם הקול הזה הוא מערכת הגברה של הבכי, או אפילו המחולל שלו. ואם לקחת אחריות, כשילדי שלי בוכה יש משהו 'במי שאני ביחס לבכי', שכנראה הוא שומע כ: "תבכה עכשיו זה מחירת חיסול, הכל כולל הכל".

הבכי תמיד מתלכד ומתלפף גם בנו ההורים ביחסי גומלין אינסופיים. שולח חלקיקים קטנים שהאנרגיה נעה בהם הלוך ושוב. גם ככה מבעד לדמעות הכל מטושט, ולעתים כבר אי אפשר להבחין מי ההורה, מי הילד ושל מי הבכי. עד כאן חלקי באחריות שעוד נכונה לי דרך לגדול בה.

*******

והנה החלק שהתכנסנו עבורו, טענות כלפי הקול הזכרי בבית, הנישא מעל דפי ההיסטוריה ומעבר לדורות כולם.

ידעתם שכבר מגיל תשעה חודשים, כאשר תינוק בוכה הוא זוכה לפחות לגיטימציה לעומת בכי של *תינוקת* באותו הגיל? 'זוכה לפחות לגיטיציה' הכוונה- מושתק. הס תינוקי, אתה כבר בן תשעה חודשים ואתה כידוע נושא ה Y.

ובכן, כשהקול הזה משתיק את הבכי של בן החמש אני מתכווצת. לא רק כי אני בעד חופש, אלא גם כי אני דואגת שהגישה החד פעמית הזאת לרגשות תלך ותיסגר. ולרוב בני דורי, אלו עם כרומוזום ה Y, היא ניסגרה בדרך זו או אחרת או רק עברה אילוף.

כי כך היה מקובל. כך עדיין מקובל במקומות מסויימים. אף אחד לא רצה לעשות רע, ואולי 'אף אחד' חשב שהוא עוזר. ומפה לשם, יוצא שבמאות האחרונות, דמעות שבנויות מתרכובת של X ו- Y הן נדירות ביותר ולא ניתנות להשגה בשוק. והגישה לרגשות נעלמת. השער אליהן לא רק שנסגר, הוא מאחורי חומה, סורג ובריח. נשכח מאומנות החיים.

*****

גבר הולך לאיבוד דרך מרפסת. גבר בלב חייו עומד כמו ילד שנשאר בחוץ רואה ולא נראה

********

והם ואנחנו משלמים ומשלמות מחיר לנצח נצחים, על פערים מגדריים שעוד אין הפיד של הפייסבוק נכון לדון בהם אך הם נדונים בכל בית ובית בכל ריב ומחלוקת.

תבכה אני אומרת לאהובי. תן לו לבכות. זה השער שלו לאהבה לרגשות, לחיים על פני האדמה.