מה אחביא מפניך ילדתי הקטנה

שָׁנִים אֲנִי מַחְבִּיאָה חֲפָצִים

בֵּין כְּתָלִים וּמַדָּפִים

וְעָמֹק בַּאֲרוֹן הַבְּגָדִים

אֶת הַלֵּגוֹ וְהַפְּלַיְמוֹבִיל

וְקֻבִּיּוֹת מִשְׂחָק,

כַּפְכַּפִּים וְסֻלְיוֹת נַעֲלַיִם

וְכָל מָה שֶׁהֶאֱהַבְתָּ אָז

לְלַקֵּק כָּל כָּךְ

וּבְאוֹתָם שָׁנִים שֶׁאִמָּהוֹת נִדְרָשׁוֹת

לְבַעֵר כְּחָמֵץ בֵּין הַחֲרִיצִים

חֶלְקֵי חֶלְקִיקִים

בָּלוֹנִים וְקֵיסָמִים

מַגְנֵטִים וַחֲבָלִים,

וְגֻלּוֹת שֶׁעָפוֹת מִיָּד בְּכַעַס רוֹשֵׁף

לְתַחְתִּית הַפַּחִים.

והַיָּמִים עוֹבְרִים וְאֵין לִי בְּרֵרָה

לְנתב אֶת אֲרוֹנוֹת הַמִּטְבָּח למרחב מוגן:

לַשְּׁקֵדִים וֶאֱגוֹזִים, לְפּוֹפְּקוֹרְן וְסֻכָּרִיּוֹת גּוּמִי (שֶׁלִּי)

לְמַסְטִיקִים וְגַם לְטוּשִׁים שֶׁאַתְּ כָּל כָּךְ אוֹהֶבֶת לִבְדֹּק עַל הַקִּיר

וְשֶׁלֹּא אֶשְׁכַּח

אֶת הַזִּירוֹ הֶחָבוּי עָמֹק עָמֹק בַּמְּקָרֵר

אֵיכְשֶׁהוּ זֶה נִרְאֶה לְךָ טַעַם הַחַיִּים יוֹתֵר מֵהַכֹּל

ואז עוברות השנים

ולא בכוונה אני מתחילה מְשַׂחֲקִי מַחְבּוֹאִים, ואני תמיד מפסידה

אֶת הַסֻּכָּרִיּוֹת שֶׁאֲנִי לֹא מַרְשָׁה, אֵלּוּ שֶׁקִּבַּלְתֶּם בְּמַאֲרָז הַזֶּה הַנּוֹרָא

אֲנִי מַחְבִּיאָה

חוֹשֶׁבֶת שֶׁאֶזְכֹּר לִזְרֹק אוֹתָם לַפַּח עַד שֶׁתִּזְכְּרוּ בָּהֶם בַּפַּעַם הַבָּאָה

וּכְשֶׁהָעֶרֶב מַגִּיעַ,

וַאֲנִי צְרִיכָה אוֹתָם הֲכִי, אֲנִי יְכוֹלָה לַהֲפֹךְ מְגָרֶה מְגָרֶה, וְאֵין אוֹתָם בְּנִמְצָא

אֲבָל אָז בַּחֹרֶף הַבָּא, רֹאשְׁכֶם כְּבָר מֵצִיץ לְגֹבַהּ הַמְּגֵרָה

וְאַתֶּם מוֹצְאִים אֶת אוֹתָהּ אֲרִיזָה אֲרוּרָה

וְהַיּוֹם בַּקַּיִץ הַזֶּה אֲנִי מַחְבִּיאָה

וְהָאָרוֹן עוֹלֶה עַל גְּדוֹתָיו

גַּרְבִּיּוֹן הַצֶּמֶר שֶׁאַתְּ רוֹצָה לִלְבֹּשׁ לַגַּן בְּאוֹגוּסְט

אֶת הַשִּׂמְלָה שֶׁלִּי שֶׁרָצִיתָ גַּם לְךָ אוֹתוֹ דָּבָר בְּדִיּוּק

וְסִפּוּרֵי סִפּוּרִים

עֻבְדּוֹת וּמִקְרִים

שְׁלָדִים עַל שְׁלָדִים עַל שְׁלָדִים

מַחְבִּיאָה מִמְּךָ מִלִּים

מַבָּטִים

קוֹלוֹת וּצְפִירוֹת זְעָקוֹת וּדְמָעוֹת.

עוֹלָמוֹת עַל עוֹלָמוֹת.

מָה אַחְבִּיא מִפָּנַיִךְ יַלְדָּתִי הַקְּטַנָּה

אֶת כָּל הָעוֹלָם