ירושלים

יְרוּשָׁלַיִם שלי

פִּתְחִי לִי שְׁעָרַיִךְ

הִנֵּה אֲנִי

יַלְדָּתְךָ הקְטַנָּה,

עומדת

 מַרְכִּינָה רֹאשִׁי

מול גבעותייך הנישאות

מְבַקֶּשֶׁת סְלִיחָה

מִתְבַּיֶּשֶׁת כְּמוֹ נַעֲרָה שֶׁחוזרת בה

מהמרד

קַבְּלִי אוֹתִי בַּחֲזָרָה אֶל חוֹמֹתַיִךְ

תְּנִי לִי לְהַנִּיחַ אֶת רֹאשִׁי

וְלַעֲצֹם אֶת עַיְּנִי לַלַּיְלָה

לְהִתְחַבֵּא בֵּין הֶהָרִים

וּצְלִילוּת רוּחוֹתַיִךְ

אַתְּ תָּמִיד רֵיחַ סְתָו

תָּמִיד בֵּין אֱלוּל לַתִּשְׁרֵי

אַתְּ תָּמִיד נֶעֱזֶבֶת

רַק הַפַּעַם

קַבְּלִי אוֹתִי אֵלַיִךְ

אני אכפר על כל עוונותיי

עד שהצפון יעמוד מחדש

זִכְרוּ אוֹתִי

גְּבָעוֹת נִשָּׂאוֹת

את יילדת הֶהָרִים הַעוזבת

תְּנוּ לִי לָשׁוּב

וּלְהִתְנַחֵם בְּאַדְמַת הַסֶּלַעים הקשוחה

עַד יַעֲבֹר זַעַם

עד שתעבור המלחמה

עד שאוכל להירדם

מחדש

כמו ילדה