זוגיות של הורים יודעת מלחמה

זוגיות של הורים

היא מעצם קיומה מורגלת מלחמה.

היא מורגלת הישרדות, היא מורגלת להיות בקצה.

היא מורגלת להישען על משאבים תקופות ארוכות

בלי הטענה, בלי טיפוח, בלי השקייה.

אם יש לה חוסן- זאת אומרת אם היא מצליחה לעמוד באתגרים השונים ולהסתגל לשינויים שההורות מביאה

עמה, היא כמו עוף החול.

מתה וקמה לתחייה נישאת על גלי החיים.

לפעמים יפה יותר, לפעמים חזקה יותר, לפעמים מתגעגעת בנוסטלגיה לעבר.

זוגיות הורית מאז השביעי באוקטובר -

איך תתארו אותה?

מה תכתבו בתשובה אם נשאלתם

מהי הזוגיות עבורכם בימים אלו?

אנחנו חיות בר שחושפות שיניים לכל עבר.

מוכנות להתקפה

ומנגנוני ההישרדות של כל אחד מאיתנו

מתנגשים ללא הבחנה במי שנקרא בדרכנו. בעיקר בבן הזוג אם הוא בבית.

והכל מוכר לכם. אלו אותם מנגנוני הישרדות

שהתנגשו בכם בעבר.

אבל עכשיו כשיש מלחמה גם בחוץ- הקצה הוא יותר קצה. המשאבים לפעמים עושים עצמם כאילו אינם (הם כאן אבל מתחבאים היטב).

והחוסן הזוגי עומד למבחן.

עוד משהו שלא לימדו אותנו בבית הספר של החיים-

לטפח זוגיות בשגרה ועומס. ובמלחמה.

בשיגרה- נלמד להישאר ולא להתפרק

להתקרב במקום לפגוע

לראות את המנגנון שמפעיל אותי- ולהתקרב אליו, ללטף אותו, לאלף אותו.

במצבי חירום נלמד את הגוף - ונתרגל- ביטחון ויציבות.

נשימות עמוקות. קרקוע.

נערסל את הלב שלנו עד שהוא יזכור שהוא בטוח.

עד שחיית הבר שבתוכנו תרגע.

לא חייב לפתור את כל הפערים. יש בכוחנו להישאר איתם. אפשר להיות קרובים גם כשהדברים לא פתורים.

עכשיו זה הזמן לתרגל להיות קרובים- גם כשהדברים לא פתורים.